אני לא בבית כרגע, אני ישנה אצל חברה, ישנה, לא הגדרה מוצלחת המיוחד, אני לא מצליחה להירדם. היום היה יום מוזר, קמתי בבוקר, לא עשיתי כלום, העברתי את הזמן, בצהוריים הייתה לי בגרות, אחר כך נסעתי לחיפה עם חברות, היה סבבה, חזרנו לטבעון.
אני שונאת את האוטובוס לטבעון, את התחושה של להגיע לפה, של לדעת שהלילה אני שוב ישנה ברחוב.
היום לא רציתי לישון ברחוב, לא רוצה לישון ברחוב ביום המגבת, ז באתי חברה שאני עכשיו לא ישנה אצלה.
התקשרתי אליה, היה כבר מאוחר, לא היה לי נעים, באתי, היה לי מצב רוח מזופת, לא רציתי לדבר על זה, הלכנו לישון, קמתי כעבור שעתיים שלוש ועכשיו אני לא מצליחה להידם שוב, אני רצה לארוז את הדברים שלי וללכת מה, לא נוח לי.
נראלי נגזר עלי לחיות את כול חיי בתחושה של אי נוחות מתמדת, איפה שאני לא אהיה, איפה שאני לא אגור, לא יהיה לי בית, לא יהיה לי מפלט.
מכירים את שיר "פרפר" של מוניקה סקס? אני מרגישה ממש כמו הבחורה שם.
"הנה את איתי יושבת בחדר
קוראת מכתב שאת שלחת
אנחנו ידידים והכל בסדר
עוד מעט הוא יאסוף אותך.
אולי הוא יעלה נשתה קפה ביחד
ויין וסיגריה ונדבר
בשעון שלו יציץ הוא פעמיים
יגיד שכבר מתחיל להתאחר

אני חולמת שאני נופלת את זוכרת שכתבת
אתה למטה שמתרוצץ ומנסה לתפוס אותי
את זוכרת שאהבת לשקר
העדפת להשתכר במקום לדבר.

קשה לי להסביר מה אני בעצם
מה אני חושב על אהבה
אבל אני מוכן לנסות ולהראות לך
כמה זה שביר ומסוכן
בכף היד שלי אני מחזיק פרפר
מוסתר בתוך אגרוף סגור
האם הוא חי או מת אני שואל אותך
את יודעת זה תלוי גם בך...

אני חולמת..."
אני נופלת, מדי עם מתוצצים אנשים מתחתי, מנסים לתפוס אותי ללא הצלחה. אני מעדיפה לברוח מדברים, כזו אני, מעדיפה להשתכר במקום לדבר.
אני יושבת לי ה, בשיא הכפיות טובה, חושבת לקום וללכת, אני אתגבר על הדחף הזה, אהיה מנומסת ואכבד את המקום שאני נמצאת בו.

השמש מתחיה לעלות, הציפורים מציצות ברקע, כול היופי שבעולם מונח לפני, רק מחכה שאני קח אותו, ואני , כרגיל, מתעלמת.