אני מרגישה נורא

כואבת לי הבטן, אני מרגישה כאילו ישנו איזה יצור קטן בתוך הבטן שלי, חותך לאט לאט את המעיים שלי עם סכין.
אתמול הייתה לי שיחה עם המדריך שלי. דיברתי איתו קצת על ריגשותי כלפי ניצן (האקסית המיתולוגית), דיברנו קצת על עובדת היותו מסרב לתת מענה לקשר אנושי. באיזה שהוא שלב הוא אמר לי שהוא דיבר עם העובדת הסוציאלית שאחראית על מקום מגורי עלי ושהוא רוצה שאני אפגש איתה, הייתי טיפה מזועזעת, הרגשתי טיפה נבגדת מעצם זה שהוא אלך לדבר איתה בלי רשותי. אני יודעת שהדבר הנכון בשבילי לעשות עכשיו הוא ללכת לדבר איתה, אני יודעת שאני צריכה עזרה שהאנשים שמסביבי לא יכולים לתת לי, אבל עובדת סוציאלית, זה מפחיד.
אני יודעת שאין לי זכות לכעוס עליו כי עשיתי בדיוק את אותו הדבר עם ניצן, יום אחרי שהיא ספרה לי שמכים אותה בבית נפגשתי עם עובדת סוציאלית ודיברתי איתה על זה. אז האמנתי שזה הדבר הנכון לעשות ולכן, עד כמה שזה לא נעים, זה הדבר הנכון לעשות גם עכשיו.
הוא הציע לי לבוא איתי אליה, מה שבא לי הוא אמר, אמרתי לא שאני אלך לבד, אבל אני חושבת שאם אני אלך לבד אני לא אמצע בי את הכוח הנפשי שדרוש בשביל להיכנס למשרד הרווחה, בשביל להיכנס אל תוך המשרד שלה, אולי אני אבקש מניצן שתבוא איתי? לא נראה לי... אני לא חושבת שזה יהיה נכון... אני לא אלך לשם עם נמדריך, זה מוזר מידי, אבל אני אלך לשם עם חברה, אני אמצע מישהי...