"אין אישה כשרה אלא העושה רצון בעלה"

לפני כמה ימים הסתובבתי בירושלים, כשישבתי בתחנת האוטובוס ראיתי סטיקר שהודבק על הספסל, על הסטיקר היה כתוב "אין אישה כשרה אלא העושה רצון בעלה". המשפט הזה עיצבן אותי כול כך, אז בדקתי קצת ומסתבר שהוא של חז"ל. האמת, ממש הערכתי את חז"ל וכול האלה, הייתי בטוחה שהם היו אחלה אנשים חכמים ונאורים, כול כך התאכזבתי.
אמרו לי שמעמד האישה ביהדות גבוה יחסית וכאלה... בולשיט!
אני באמת לא מבינה איך נשים יכולות לחיות ככה, בלי רצון, בלי דעה, כשפחות לגבר שנבחר עבורן...
אני לא הייתי מסוגלת לחיות בסביבה כזו, כנראה בגלל זה אני אתאיסטית...
מה שממש מעצבן אותי זה שהמשפט הזה פוסל את כול הנשים שלא הולכות כמו עיוורות אחרי בעליהן ושחושבות בעצמן, מה בכלל נתן לחז"ל את הזכות לשפוט מי היא אישה כשרה ומי לא, ולמה לעזאזל עדין יש אנשים שחיים על פי משפטים כאלה במאה העשרים ואחת?!?!?!?!
אני ממש שמחה שלא נולדתי לתוך העולם הזה... וחבל לי על כול הנשים שמתיחסות למשפטים כאלה כאל עובדה...

ועכשיו אני...

אני מסתכלת על השוק ורואה את עצמי,
כול הבלגן, ההמולה, הצעקות, זה אני.
ישנם רחובות צידיים שעדין לא התעוררו,
שקטים ואפורים, זה גם אני.
אני רצה לאורך הרחובות, מתחמקת מהדוכנים והצעקות,
מחשפת מקום מוכר, מחפשת מקום בטוח.
רצה בתוך רחוב שלא נגמר, נדחפת בתוך ים של אנשים
שצועקים ומבקשים ורוצים ודורשים.
בתוך מבוך ענקי, בלי התחלה ובלי סוף,
עמוס בצבעים וקולות, בשברי זיכרונות.
רצה ללא מטרה וכיוון.
רצה ורצה, העיקר לא לעצור,
להמשיך קדימה ולא להסתכל לאחור.