ועכשיו אני...

אני מסתכלת על השוק ורואה את עצמי,
כול הבלגן, ההמולה, הצעקות, זה אני.
ישנם רחובות צידיים שעדין לא התעוררו,
שקטים ואפורים, זה גם אני.
אני רצה לאורך הרחובות, מתחמקת מהדוכנים והצעקות,
מחשפת מקום מוכר, מחפשת מקום בטוח.
רצה בתוך רחוב שלא נגמר, נדחפת בתוך ים של אנשים
שצועקים ומבקשים ורוצים ודורשים.
בתוך מבוך ענקי, בלי התחלה ובלי סוף,
עמוס בצבעים וקולות, בשברי זיכרונות.
רצה ללא מטרה וכיוון.
רצה ורצה, העיקר לא לעצור,
להמשיך קדימה ולא להסתכל לאחור.